מאמר גולש - עיבוד אלומניום

ב-80% מהמקרים הנוקליאוטיד האחרון לפני קצה '5 הוא G, ב-60% הנוקליאוטיד לפניו הוא A. לפניהם יופיעו או A או C- זאת הנקודה שבה יש התרופפות של הקונצנזוס. בתוך האינטרון יש שני הבסיסים הראשונים G ו-U, תמיד. אחרי זה הקיבוע כבר מתרופף. המשך האינטרון כבר לא צריך להיות שמור. האקסונים תמיד יותר שמורים מאינטרונים. בהמשך האינטרון יהיה עוד אזור שמור, אזור ה- branch point, נוקליאוטיד A. זו הנקודה שבה יהיה סיעוף והיא חיונית לשחבור. אחריה יהיה או C או U. לאחר מכן יש אזור עתיר בפירימידינים, בערך 15 בסיסים. בקצה '3 יש תמיד A ו-G ואח"כ בהסתברות של 60% יש עוד G.

למעשה היום אם לוקחים רצף מגנום האדם או כל גנום אחר שפוענח, אזורים כאלה זה כמעט בטוח שיעברו שחבור.

יש שימור מנוון, היו שינויים שהגנים המשיכו להתבטא אז השינויים נשארו.

פירימידינים תמיד יופיעו upstream לאתר '3, ובסה"כ צריך לשמור בין 30 ל-40 נוקלאוטידים בקצה האינטרון על מנת לשמור splicing. זה מה שיגרום לרצף להיות אינטרון.

Lariat formation- הלולאה שיוצרת את ה- splicing. ה-G מקצה '5 מצטמד ל-A מקצה ה-'3. החיתוך וההדבקה נעשים בתהליכים שמוגדרים כטרנס-אסטריפיקציות. העברה של קשרי אסטר. התהליכים האלה גורמים להעברה של קשרי פוספאט. בעצם יש רצף בלולאה שנצמד ומאפשר חיבור של הקצוות לזריקת האינטרונים שבאמצע. זה נעשה כמה שיותר מדויק ובמינימום אנרגיה. הליגציה של האקסונים (ההדבקה) ושחרור הלולאה של האינטרון אלה הן שתי המטרות בתהליך.

למעשה, ברגע שנוצרת הלולאה מתקבל עיבוד שבבי באלומניום של ה-Aמנקודת הסיעוף שיכול לתקוף את הנוקליאוטיד הראשון ב- splicing. שוב יש הידרוקסיד חופשי שמחפש את הנוקליאוטיד הראשון באקסון הבא. בעצם נוצרת לולאה לא יציבה שמתפרקת.

האקסון הראשון מסתיים בנוקליאוטיד בעל זרחן. הזרחן הזה פגיע. יגיע אליו הידרוקסיד של ה-A ויתקוף אותו בעיבוד אלומניום. זו תהיה טרנס-אסטריפיקציה ראשונה. ברור שגם אחרי זה בתחילת האקסון השני יש שוב זרחן. לכן יש חיבור בין ההידרוקסיד שהשתחרר בטרנס-אסטקיפיקציה הראשונה בקצה האקסון הראשון שיתקיף את הזרחן שבתחילת האקסון השני- זו הטרנס-אסטריפיקציה השנייה.

אחת הדרכים להסתכל על תהליך ה- splicing היא לעשות סימון רדיואקטיבי ולהריץ את הקטעים שנוצרו. בהרצה באלקטרופורזה ניתן לראות את כל הרצפים לפי גודלם. אחרי 4 שעות, שמסתיים התהליך בתערובת עם נוקליאוטידים מסומנים, אפשר לראות באלקטרופורזה את גודל השרשראות ואת קצב הנדידה של השרשראות שנוצרו. יכולות להיות שרשראות באותו גודל אבל אם אחת מהן תהיה עדיין עם לולאה היא תרוץ לאט יותר.

עיבוד שבבי לא תקין מוכר ע"י נוקלאזות ומתפרק.

החלבונים נקשרים לשלושת האזורים (שלושת רצפי הקונצנזוס) ובנוסף הם נקשרים זה לזה כך שהספלייסוזום בסופו של דבר יציב